סיכום שנת 2020
איך להיות מאושרת - הרגלי האושר של שנת 2020
2020 הייתה קשוחה איתי.
קצת אחרי שהתחלתי במסע של "מתרגלת אושר" היא באה, עשתה לי "נה" עם האצבע ואמרה
"מה חשבת, שתקראי כמה ספרים ותכתבי לך בכייף על אושר? נראה לך?
בשביל לימונדה, חמודה, צריך לעבוד קשה. בואי, קבלי התרסקות עולמית, שבי בבית 24/7 עם בן הזוג והילדות, תעברי לאמן מהזום, תתנתקי מהמשפחה המורחבת והחברים.
מה את אומרת עכשיו? קצת שיניתי לך את החוקים, כן, ככה, שלא יהיה לך קל מידי, הרי את תמיד אומרת שאנחנו גדלים מהתמודדות עם אתגרים, לא?
חחח, בהצלחה מותק".
היא ציחקקה לה ברשעות והלכה לדרכה, משאירה אחריה שובל של לימונים ירוקים וקשים.
נכון, היא ביאסה נורא השנה הזאת, אבל האמת היא שככה זה עם לתרגל אושר וככה זה בכלל עם לתרגל, כשהתנאים קשוחים אנחנו מתאמצים יותר והופכים יצירתיים יותר.
ובכלל הרי לתרגל אושר זה לא מסע עם נקודת סיום, זה לא שאם אתרגל עכשיו הרבה אושר אגיע בסוף לאיזו שהיא נירוונת אושר עילאית ואשהה בה למשך כל חיי כשכולי מאושרת וטובת לב.
אושר הוא מצב רוח וככזה תמיד יהיו לנו ימים טובים ופחות טובים, אירועים חיצונים תמיד ישפיעו עלינו, והאופי הבסיסי הפסימי שלי תמיד יהיה שם כדי לבאס.
העניין הוא התרגול, כשנתרגל נהייה מאושרים יותר. כמו בספורט, כשנתאמן בריצה נהייה בכושר, כשנפסיק להתאמן ההשפעה תיחלש ולבסוף תעלם. אותו הדבר עם אושר.
חלק מהכלים לתרגול אושר משאירים אפקט לאורך זמן וחלק פחות, אבל לא נהייה מאושרים ב-2021 כי ב-2018 תרגלנו מדיטציה, זה פשוט לא מחזיק.
אז המטרה שלי ב"מתרגלת אושר" היא למצוא את הדרכים היעילות עבורי לתרגול אושר ברמה יומיומית ולשלב אותם בחיים שלי באופן קבוע, כי אם כשאני מפסיקה לתרגל אושר רמת האושר שלי יורדת אז אני צריכה לתרגל כל הזמן, כל החיים בעצם. וכדי לעשות זאת באופן קבוע ובהתמדה אני צריכה לאמץ כלים פשוטים ויומיומיים שקל לי לשלב בחיים שלי.
כן, תרגול אושר הוא עבודה יומיומית שלא מסתיימת לעולם ומן הראוי שיכנס לסדר היום שלנו בדיוק כמו פעילות גופנית או תזונה בריאה (שגם הם, אגב, מגבירי אושר).
אז על אף ואולי בזכות השנה הקשוחה, תרגלתי אושר השנה, ועשיתי זאת בעזרת מספר כלים לא מסובכים ועכשיו אני כאן כדי לחלוק איתכם את חמשת הכלים שהיו הכי יעילים עבורי השנה.
קבלו אותם, את חמשת תרגולי האושר שלי לשנת 2020 היא שנת הקורונה:
| 1 | עשייה – להפוך ממושפעת למשפיעה.
זה היה התרגול הראשון שהשתמשתי בו עם תחילת הקורונה. נכון, חוקי המשחק השתנו, התנאים היומיומיים השתנו והכל נורא מפחיד ועטוף באי וודאות. הכי קל היה לטבוע בתוך זה, בתוך הדאגות, בתוך האכזבה מכל התוכניות שהתבטלו (ביי ביי הופעה של פול מקרטני בצרפת).
וזה קרה בהתחלה, אבל לאט לאט התחלתי להבדיל בין הדברים שאין לי יכולת לשנות ולהשפיע עליהם (הקורונה בעולם, הסגר) לבין הדברים שיש לי השפעה עליהם – בראש ובראשונה סדר היום והאווירה בבית. התחלתי לדחוף לעיצוב שיגרת יום משפחתית שתאפשר עבודה לצד לימודים מהבית וזה עבד, השיגרה הזו נתנה מסגרת למשפחה, מסגרת שבתוכה צמח הווי משפחתי, שותפות גדולה יותר של הבנות ומצב רוח טוב יותר לכולנו.
בחוץ עדין היתה קורונה אבל בתוך הבית עשינו את המקסימום להעביר את התקופה הזו בצורה טובה. וזה הצליח. כל כך הצליח שלמעשה הסגר הראשון זכור אצלנו כיום כתקופה משפחתית ומגבשת במיוחד (ולא רק אצלנו-קראו כאן על השיגרה הכי לא שיגרתית בביתה של יפעת אנג'ל).
רוצים גם? על איך להפוך ממושפע למשפיע תוכלו לקרוא כאן בפוסט שכתבתי בסגר הראשון על שימוש בשיטת מעגל הדאגה ועל איך בנינו שיגרה משפחתית אפשר לקרוא כאן בבלוג שלי או את הגירסה שהופיעה באתר mako.
הגישה הזו, של לעבור להשפעה – במקום לחשוב על כל מה שאי אפשר לעשות, לעבור לחשוב על מה שכן אפשר היא זו שהובילה הרבה אנשים ובעלי עסקים ליזום פרויקטים ומוצרים חדשניים בתקופת הקורונה.
#מתרגלתאושר. מה למדתי?
להתמקד במה שאני כן יכולה לעשות. להתרכז במעגל ההשפעה שלי ולהרחיב אותו באמצעות עשייה ויוזמה.
| 2 | טבעי לי בטבע.
שנת 2020 היא שנת הבטטות וגרעיני האבוקדו, כמעט כולם סביבי, כולל אני, בטרפת עציצים.
בסגר הראשון השרשתי ייחורים וחלמתי על מרחבים פתוחים.
בנתיים למדתי להנות מהטבע העירוני במרחב הקילומטר שלי. טיולי הבוקר שלי עם הכלבה הפכו ארוכים יותר ותשומת הלב שלי לפרטים ברחוב הלכה וגדלה, אפילו פיתחתי יכולת ייחודית לזהות אוצרות בערמת גזם ממרחק של קילומטר (מוזמנים להציץ בדף האינסטגרם שלי שמתעד הרבה מאותו טבע עירוני).
אחרי הסגר השני נסענו לאבא שלי, לפרדס חנה והקמנו אצלו בחצר גינה אורגנית מקסימה, (בזמן שאני יושבת וכותבת אבא שלי קוטף חסות מהגינה שלו). על הקמת הגינה האורגנית והיתרונות הבריאותיים שבעבודה בגינה תוכלו לקרוא כאן.
ובנתיים בקריית אונו, הגינה הקטנה שלי פורחת ומשגשגת, אני פותחת בה את הבקרים שלי ומתמלאת בהנאה. קניית צמחים הוא תחום השופינג היחיד שהתפתח אצלי השנה (אם כי לא יזיקו לי כמה טרנינגים חדשים – על היחס שלי לקניות קראו כאן).
כמו הרבה משפחות טיילנו המון בארץ בין הסגרים, ונזכרנו כמה טוב וטבעי לנו בחיק הטבע, כמה הוא ממלא אותנו (קראו כאן על המשפחה שהנהיגה מסורת טיולים מותאמי קורונה).
אז טבע, צאו לטבע, זה בריא ומשחרר. יש טבע בכל מקום סביבנו. ואם לא אז לפחות תטפחו עציץ או שניים, זה עושה טוב כל העניין הזה של צמיחה והתפתחות.
#מתרגלתאושר. מה למדתי?
עציצים, ייחורים, טבע עירוני, גידול ירקות – כל מה שקשור לטבע ולצבע הירוק עושה לי טוב וממלא אותי.
| 3 | קשרים חברתיים.
2020 תיזכר כשנה שבה חיבוקים הפכו למותרות.
נכון הקשרים החברתיים הפרונטליים התמעטו ואפילו תהליכי האימון שאני מקיימת עברו לזום (משהו שלא יכולתי לדמיין פעם) וזה עובד יופי.
לפני כמה ימים העלתי פוסט על ההשפעה לטובה של קשרים חברתיים על רמת האושר שלנו, וכתבתי בו כמה משמעותיים קשרים יומיומים היו עבורי בתקופות עמוסות בחיי. בדיוק הקשרים האלו נחלשו בתקופה האחרונה, אבל את מקומם תפסו קשרים חדשים –
התקופה הנוכחית הציעה עושר של קורסים וקבוצות עבודה וככה יצא שבסוף השנה אני משתתפת ב-3 קבוצות פעילות שנפגשות באופן קבוע בזום ומכירה עשרות אנשים חדשים, אנשים שללא הקורונה לא היה סיכוי שהייתי נחשפת אליהם. ולשמחתי הקשרים לא נשארים בזום, עם חלק מהאנשים שהכרתי כבר נפגשתי ועם אחרים אין לי ספק שאפגש ממש בקרוב.
אז אולי הקשרים הקרובים הפכו פחות יומיומיים אבל ללא ספק הרשת החברתית שלי התרחבה משמעותית ואין לי ספק שישארו לי מהתקופה קשרים ארוכי ימים.
#מתרגלתאושר. מה למדתי?
קשרים חברתיים זה מאסט, קבוצות עבודה בזום זה העולם הקהילתי החדש. קשרים שמתחילים ברשת בהחלט מגיעים בהמשך גם לעולם האמיתי.
| 4 | אופטימיות.
כי היא הרבה יותר מוצלחת מפסימיות.
אז לא הפכתי פתאום למישהי שמסתובבת כל היום עם חיוך ואני לא חושבת שהחיים הם דבש אבל תרגול אופטימיות הוא כלי נהדר שהתאמנתי עליו השנה. תרגול אופטימיות הופך את הרגעים הקשים לקשים פחות וקצרים יותר, זה כלי שעוזר לקבל פרופורציות על אירועים שליליים בחיינו.
כשאני אומרת אופטימיות אני לא מדברת על לסחוט ממש חזק את הלימון כדי להוציא שתי טיפות לימונדה, זו לא חשיבה מתאמצת של לחפש בכח מה כן טוב בתקופה הזו אלא זה יותר לראות את האירועים שקורים לנו בפרופורציות של משך וחומרת והשפעתם על המשך החיים שלנו.
אופטימיות היא כלי נהדר לתקופות מבאסות וגם בכללי כגישה לחיים – אופטימיים חיים יותר, בריאים יותר ונו, כמה מפתיע, שמחים יותר (כתבתי על זה פוסט שלם, קראו כאן).
#מתרגלתאושר. מה למדתי?
שרוב התרחישים הנוראיים לא מתממשים בסוף, שאנחנו מתגברים מהר מהצפוי על משברים ושדברים שחשבתי שהם סוף העולם נראו בדיעבד מטופשים. אז למה לבזבז זמן על דאגות?
| 5 | ניהול זמן.
אם היה תחום שבלט ופרח אצלי השנה זה היה ניהול זמן.
הסגר הראשון העלה את הצורך בהתארגנות חדשה בתחום הזמן והיעילות בדחיפות. זה היה לא פשוט לעבוד עם בן הזוג והבנות יחד בבית. זה היה מוזר לעבור לאמן מתאמנים בזום, זה היה מתסכל לעבוד עם כל כך הרבה הסחות מסביב.
אני מאמנת אבל גם כותבת בלוג והשנה גם בניתי בעצמי את האתר הזה (הכל כולל הכל) ואני גם לומדת (תמיד, כזו אני). אני תמיד עובדת על כמה פרויקטים במקביל וזה דורש המון אירגון. אז השנה נדרשתי לתכנון רציני כדי להספיק לעבוד על כל אלה בתוספת התנאים החדשים שנפלו עלי.
לאט לאט ואחרי לא מעט ניסיונות מצאתי לעצמי את סדר היום שעובד לי, שיפרתי את שיטת ניהול המשימות שלי (אני משתמשת ב-Todoist יחד עם הקלנדר של גוגל אם רציתם לדעת), אימצתי הרגלים יעילים (למשל רישום מדויק איפה עצרתי בסוף היום כדי שמחר אוכל להמשיך בדיוק מאותה נקודה) וביצעתי תכנון שנתי.
בסוף גם יצא מזה טוב – השתמשתי בכל הידע הזה ופירסמתי השנה שלושה מדריכי ניהול זמן ב-mako (עבודה מהבית, עם הילדים בבית, ניהול זמן לסטודנטים) ויצאתי עם הרצאה עשירה בכלים לניהול זמן בשם "מדייקת" שכבר הצגתי מספר פעמים.
ניהול הזמן שלי או אם נדייק – הדרך בה ניהלתי את עצמי בשימוש בזמן שלי – היה אחד הכלים המשמעותיים והחזקים ביותר שרכשתי השנה ואין לי ספק שהרבה בזכותם אני מסיימת את השנה בתחושה חיובית.
#מתרגלתאושר. מה למדתי?
לתעד, לתעדף ולתכנן – לעבוד עם תוכנית מסודרת המבוססת על אג'נדה ברורה של מה חשוב לי ומה יחכה.
סיימתי, אלו היו חמשת תרגולי האושר שעזרו לי להפוך את שנת 2020 לשנה טובה יותר.
ועכשיו אני נפרדת ממנה, מקווה שתיקח את כל הלימונים שלה איתה ומחכה כבר ל-2021 שתגיע עוד כמה שעות.
מקווה שהיא תהיה פחות קשוחה איתי. עם כולנו.
יאללה ביי.
ענבל דויטש – מאמנת אישית.
פוסטים נוספים בנושא אושר:
10 הרגלי אושר לשנה החדשה
משפטי האושר שאמרתי השנה
איך לתרגל אושר בחופשה
האושר נמצא בפרטים הקטנים
