יש לי קטע עם ספלי קפה.
אני ממש אוהבת לשתות את הקפה שלי בספל יפה. זה מגביר לי את ההנאה מהקפה.
וזה לא שאני חובבת קפה רצינית, אפילו ההפך. רק לפני שנתיים עברתי מנס קפה עלית לרד מג מגורען. התעדן לי קצת החך (:
אני חושבת שבעצם אני חובבת בכלל את רגעי ההפוגה שהקפה יוצר עבורי במהלך היום. רגעים של קפה של בוקר על המדרגות בגינה או קפה של ארבע על הספה עם הבנות.
בכל מקרה, בחזרה לספלי הקפה. אני מחפשת כבר למעלה משנה לרכוש ספלים חדשים.
רוב ספלי הקפה האהובים עלי נשברו ונשארתי עם ששה ספלים שעושים לי את זה.
ששה ספלים זה לא מעט אבל בהתחשב בעובדה שבני המשפחה האחרים לא מבינים משום מה שאלו הספלים שלי ורק שלי (נכון, אולי זה כי לא אמרתי להם), אני נאלצת לחלוק איתם את הספלים האהובים עלי.
וכך יוצא שהרבה פעמים אני פותחת את הארון לקחת ספל לקפה ויש שם רק ספלים שפחות עושים לי את זה (ונמצאים שם מבחינתי רק לשימוש אנשים שהם לא אני). באסה. מצב שכזה, בו אני מתפשרת על ספל לא אהוב, מבאס לי במקצת את חוויית הקפה.
מצד שני, כשאני פותחת את הארון ומחכה לי שם אחד או יותר מהספלים האהובים עלי אני ממש שמחה! אני מציינת לעצמי את ההצלחה הקטנה ונהנת לשלוף את הספל האהוב ולהכין לי בו קפה.
אני שותה את הקפה וכולי מבסוטה מהספל האהוב.
בכל פעם, לפני שאני פותחת את דלת ארון הספלים, אני תוהה, האם יחכה לי שם ספל אהוב או לא?
האם אתפנק בספל אהוב או אתפשר על ספל עם לבבות ורודים?
זה נהייה ממש רגע כזה ביום – השנייה שלפני פתיחת דלת ארון הקפה.
ופתאום הבנתי. הבנתי את ההתעסקות הלא פרופורציונלית הזאת בספלי הקפה ואת השמחה המפתיעה שהם מספקים לי – עצם המחסור, המיעוט בספלים, לא מאפשר לי להתרגל לפעולה של לקיחת ספל לקפה.
אם היו לי 20 ספלים אהובים ותמיד היה לי ספל משמח בארון כנראה שהייתי מתרגלת לכך ומושכת ספל באופן אוטומטי (בדיוק כמו שקורה לי עם כוסות השתיה הקרה או צלחות האוכל או אלף דברים אחרים שהפכו לאוטומטיים ושכבר כל כך קשה לזהות אותם כפעולה). המחסור בספלים הוא שגורם לי בכל פעם להעריך את מזלי הטוב על כך שיצא לי ספל אהוב. בגלל המחסור אני לא מתרגלת לספלים שלי והפעולה לא הופכת לאוטומטית.
החסר מחזיק אותי במצב של הערכה, בגללו אני לא מצליחה להתרגל. בגללו אני ממשיכה להנות מהספלים שיש לי כבר שנים רבות.
מה יש באי ההתרגלות שמגביר את ההנאה? שאלתי את עצמי, ופתאום נזכרתי במושג שלמדתי פעם – ההליכון ההדוניסטי.
ההליכון ההדונסטי הוא מושג שמסביר את ההתרגלות שלנו לדברים והוא בולט ביותר בהקשר של צריכת מוצרים. אנחנו ממש רוצים טלוויזיה חדשה גדולה ואיכותית יותר, אנחנו בטוחים שטלוויזיה כזו תגביר משמעותית את חוויית הצפייה שלנו, את האושר שלנו. אנחנו קונים אותה וממש מרוצים, מתלהבים, מציינים כמה היא שדרגה את חוויית הצפייה שלנו. אבל אחרי תקופה אנחנו מתרגלים אליה, אנחנו פשוט צופים בטלוויזיה, בדיוק כמו עם הטלוויזיה הקודמת. על אף כל הפעולות שעשינו שוב חזרנו לאותה רמת הנאה. היא הפכה לנורמלי החדש שלנו. הלכנו במקום.
בהליכון ההדוניסטי אנחנו רצים קדימה בשאיפה להגביר את ההנאה שלנו, את האושר, אבל בפועל נשארים באותו מקום – קונים עוד טלוויזיה, עוד מכונית, בית חדש ואז מתרגלים אליהם ושוב מחפשים את ההתלהבות, את ההתרגשות, את האושר בהחלפת הטלוויזיה או הרכב או הבית או אפילו בן הזוג. אנחנו עובדים קשה ונשארים באותו המקום.
רכישות מעלות את האושר שלנו לזמן מה, אבל לאחר מכן אנחנו מתרגלים אליהן וחוזרים שוב ושוב לנקודת הבסיס המקורית. לרמת האושר הקודמת. אנחנו מפסיקים להנות ממה שרצינו כל כך, מפסיקים להנות ממה שכעת יש לנו.
שמעתי פעם הרצאה של נזיר שהתנדב שנים באפריקה וחי שם ללא מים זורמים לשתיה וחשמל זמין. הוא סיפר שכשחזר לאירופה הוא שמח והתלהב בכל פעם שהוא פתח ברז ויכל לשתות ממנו או כשלחץ על מתג החשמל ומיד נדלק האור. הוא העריך מאוד את המים והחשמל הזמינים. אבל אחרי תקופה הוא התרגל מחדש למים ולחשמל הזמינים, הפעולה הפכה אוטומטית וההתלהבות וההערכה נעלמו. כשאנחנו מתרגלים לטוב הוא מפסיק לשמח אותנו. אנחנו חוזרים לנקודת הבסיס. שוב.
ומה קורה עם הספלים שלי?
המחסור בספלים מונע ממני להתרגל לאליהם ולכן ההנאה מהם נשמרת לאורך זמן.
אז אולי, לטובת האושר שלי, עדיף שלא אמהר לקנות עוד ספלים.
אז אם באתם אלי והגשתי לכם קפה בספל של סנופי – אל תשפטו אותי לחומרה, פשוט תבינו שאתם תומכים באושר שלי.
ניפגש בהפסקת הקפה הבאה, לכו לתרגל אושר.
בהצלחה!
ענבל דויטש – מאמנת אישית ומתרגלת אושר.
פוסטים נוספים בנושא אושר:
להיות יותר מאושרת – 5 תרגילים פשוטים להגברת האושר
10 הרגלי אושר לשנה החדשה
משפטי האושר שאמרתי השנה
איך לתרגל אושר בחופשה
תרגולי האושר שעזרו לי השנה
המלצה! סדנת מתרגלת אושר – לבנות הרגלים של אושר בחיים.
