מה משותף למנהלת שיווק שעייפה מלריב עם בן הזוג שלה על הבלאגן בבית, למהנדס ששוב נקרא לשיחה אצל המנהל שלו, לפיזיותרפיסטית אחרי לידה ראשונה שמתקשה לאזן בין החיים הפרטיים למקצועיים ולמעצבת גרפית שהגשימה חלום ויצאה לעצמאות וכעת מרגישה שאולי עשתה טעות?
המשותף לארבעתם הוא התחושות שהם מעלים כשהם יושבים מולי בחדר האימון: שהזמן בורח להם בין הידיים, שהם לא מגיעים לטפל בדברים החשובים באמת, שהם מקבלים החלטות במהירות ואחר כך מתחרטים עליהן, שהם מרגישים לא יעילים, שהם חשים מתוסכלים מהפער בין היכולות שלהם לבין ההישגים בפועל.
המשותף לארבעתם הוא שהם מבוגרים עם הפרעת קשב.
כן, מבוגרים עם הפרעת קשב, אותה הפרעה שנקשרת אצלנו לרוב לעולם הילדות ובית הספר.
כשאני מספרת לאנשים שאני עובדת עם מבוגרים עם הפרעת קשב אני מקבלת המון תגובות מופתעות – "חשבתי שהפרעת קשב זה של ילדים, של בני נוער", אומרים לי, "חשבתי שכשמתבגרים הפרעת הקשב נעלמת".
ובכן, לפעמים זה נכון ולפעמים לא, אני מסבירה, לפעמים הפרעת הקשב נחלשת עם הגיל, לפעמים היא משנה צורה, ואצל עשרה אחוזים היא אכן נעלמת. ובכל מקרה המרכיב ההיפראקטיבי אכן יורד משמעותית עם הגיל.
אבל עבור כמחצית מהאנשים, הפרעת הקשב ממשיכה איתם לבגרות.
והדבר הכי מפתיע, אני מוסיפה, הוא שיש אנשים שרק בגיל מבוגר בכלל מבינים או מגלים שיש להם הפרעת קשב!
הפרעת קשב - מילדות לבגרות
הפרעת קשב היא הפרעה נוירו־התפתחותית המשפיעה על היכולת לווסת את הקשב ואת ההתנהגות. היא מתבטאת בקושי לשמור על קשב ומאמץ לאורך זמן, להתנגד להסחות ולווסת התנהגות, מחשבות, רגשות ומוטיבציה.
לקשיים האלה קשר הדוק לתפקודים הניהוליים, אותן יכולות שמאפשרות לנו לנהל ולווסת את עצמנו, להתמיד ולכוון את פעולותינו לעבר מטרות עתידיות.
את המושג תפקודים ניהוליים קל להסביר באמצעות דימוי של מנהלת פנימית – מנהלת שנמצאת בתוכי ואחראית על איכות הפעולות שלי. ככל שהיא יעילה, מקצועית ומנוסה יותר, ככה אני מתפקדת טוב יותר.
התפקודים הניהוליים משמעותיים מאוד לתהליכי למידה ולכן ההפרעה בולטת מאוד בילדות. אבל כמובן שגם כשאנחנו מתבגרים ונכנסים לעולם העבודה או עוברים לנהל בית ומשפחה, התפקודים הללו נחוצים לנו מאוד. בשלב הזה, כשהחיים הופכים מורכבים יותר, אם התפקודים הניהוליים שלנו לא חזקים, אנחנו נרגיש בחסרונם.
לקריאה נוספת: הכל על תפקודים ניהוליים בהפרעת קשב
הפרעת קשב במבוגרים - איך זה נראה בחיי היומיום?
כמבוגרים, הפרעת הקשב משפיעה על התפקוד שלנו בתחומים רבים.
היא נמצאת שם כשאנחנו מאחרים שוב ושוב למרות שבאמת התכוונו לצאת בזמן, כשאנחנו דוחים משימה חשובה ולא מצליחים להביא את עצמנו להתחיל, שוכחים לקבוע תור או לשלם חשבון, מתקשים להחליט מה לעשות קודם, או מגלים בסוף היום שהיינו עסוקים מאוד, אבל דווקא את הדבר האחד החשוב שרצינו לעשות – שכחנו.
אנחנו פוגשים את הפרעת הקשב בעבודה, כשצריך לתכנן, לתעדף, לעמוד בלוחות זמנים ולהשלים משימות ארוכות. היא בולטת בעבודה מהבית ואצל עצמאים, כשאין מסגרת חיצונית שמכתיבה את סדר היום ורק עלינו האחריות להניע ולנהל את עצמנו.
מרגישים את הפרעת הקשב גם בהורות – בניסיון לשלב בין עבודה, קניות, הסעות, חשבונות, סידורים, ארוחות, ציוד לחוגים, ימי הורים ועוד ועוד.
הפרעת הקשב יכולה להיכנס גם למערכות היחסים שלנו – כשאנחנו שוכחים משהו שסיכמנו, מתקשים להקשיב לאורך שיחה, מגיבים בעוצמה לביקורת או כשבן או בת הזוג מרגישים שהם אלה שצריכים לזכור, להזכיר ולנהל.
כל אלה נראים כמו קשיים שונים, אבל הם כולם קשורים ליכולת שלנו לנהל ולווסת את עצמנו, כלומר – לתפקודים הניהוליים שלנו.
הבשורה הטובה היא שאפשר ללמוד מיומנויות ולאמץ אסטרטגיות יעילות שיתמכו בתפקודים הניהוליים בכל גיל ושלב, וכשעושים זאת מרגישים איך התפקוד ואיכות החיים עולים בהתאמה.
כדי להמחיש זאת הבאתי את סיפורם של ארבעה מתאמנים, ארבעה מבוגרים עם הפרעת קשב.
מבוגרים עם הפרעת קשב – סיפורים מחדר האימון
(כל השמות בדויים, כל הסיפורים מבוססים על מתאמנים ופורסמו בהסכמתם).
הפרעת קשב בעולם העבודה
עומר, בן 34, נשוי ואב לילד, מהנדס, הגיע אליי אחרי שכמעט פוטר, שוב.
זו לא הפעם הראשונה שעומר כמעט פוטר. לאורך השנים הוא החליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה. לפעמים פוטר, לפעמים עזב בהחלטה של רגע, לרוב תוך שהוא משאיר אחריו אדמה חרוכה. בשלב מסוים כבר נהיה לו קשה להסביר את ריבוי המעברים בקורות החיים.
למזלו של עומר, הפעם היה לו מנהל עם הפרעת קשב. במקום לוותר עליו, המנהל שלו החליט להילחם עליו והציע לו לפנות לאימון.
עומר עצמו לא ממש הבין למה. מבחינתו, הוא אחד העובדים המוכשרים בצוות. הוא חשב שהיו צריכים כבר מזמן לקדם אותו לתפקיד בכיר יותר, והתקשה להבין מדוע שוב ושוב הקריירה שלו נתקעת.
ככל שהעמקנו, התמונה התבהרה. עומר התקשה להגיע בזמן, שכח משימות, פספס פגישות, דחה פרויקטים שלא עניינו אותו, התלהב מיוזמות חדשות אבל התקשה לסיים אותן, הסתכסך עם עמיתים ולעיתים עקף נהלים ומנהלים מתוך תחושה שהוא יודע מה נכון לעשות. ובו זמנית עומר הסתובב עם תחושה מתמשכת שלא רואים את היכולות שלו ולא מעריכים אותו.
באימון של עומר התמקדנו בתפקודים הניהוליים שהקשו עליו להביא את היכולות שלו לידי ביטוי: תכנון וניהול משימות, התארגנות לקראת פגישות, תקשורת עם מנהלים ועמיתים, ויסות רגשי ותיעדוף עקבי ומנומק ולא רק מתוך התלהבות רגעית.
היום עומר עדיין מתמודד עם הפרעת הקשב שלו, אבל הוא כבר לא מרגיש שהיא מנהלת אותו. הוא מקבל משוב חיובי מהמנהל שלו, מבצע משימות ביעילות, מסיים פרויקטים מורכבים בזמן וגם מערכות היחסים שלו בעבודה רגועות יותר. עומר מרגיש היום שהוא תורם הרבה יותר, וגם, לראשונה, שהוא מוערך.
הפרעת קשב בבית ובזוגיות
מורן, בת 29, עובדת בשיווק ונמצאת בזוגיות כבר שנתיים.
אם הייתם פוגשים את מורן בעבודה לא בטוח שהייתם מנחשים שיש לה הפרעת קשב. היא יצירתית, אנרגטית, יוזמת ומבצעת. היא יודעת לעבוד תחת לחץ. נכון שיש לה לפעמים פספוסים קטנים אבל היא למדה לחפות עליהם בהרבה קסם אישי. מורן מוערכת מאוד בעבודה ולאחרונה אפילו קיבלה קידום.
אבל כשהיא חוזרת הביתה, מתחיל סיפור אחר לגמרי.
בשיחת ההכרות שלנו מורן סיפרה שבן הזוג שלה מרגיש שהוא זה שמנהל את הזוגיות והבית, הוא זה שמזכיר, מתכנן, עוקב ומוודא שהדברים קורים. הוא מתלונן שוב ושוב על האיחורים, השכחה והבלגן שלה.
גם מורן לא הייתה מרוצה מהמצב. היא הרגישה שהיא מאכזבת את עצמה: קונה באימפולסיביות, אוכלת הרבה בחוץ ומתקשה לשלוט בהוצאות הכספיות. היא רוצה לצאת יותר, לעשות ספורט בקביעות ולבשל אוכל בריא אבל בסוף נתקעת מול הסלולרי בלי לשים לב לזמן.
באחת הפגישות הראשונות מורן הבינה ואמרה: "בעבודה בניתי לעצמי מערכות שעזרו לי להצליח. בבית אין לי את המערכות האלה."
ואכן בעבודה היו לה לוחות זמנים, משימות מוגדרות, פגישות, עמיתים ומנהלים שיצרו עבורה מסגרת. בבית, לעומת זאת, היא הייתה צריכה לייצר את המסגרת בעצמה.
באימון של מורן עבדנו על בניית מערכות שמתאימות לחיים של מורן – יצירת הרגלים קבועים, רצפים יומיומיים, תכנון תקציב, שימוש בעזרים חיצוניים לניהול הבית. בנוסף שמנו דגש משמעותי על תקשורת וחלוקת אחריות ברורה יותר בתוך הזוגיות.
היום מורן מרגישה שהחוזקות שלה באות לביטוי גם בבית: היא מצליחה לנהל טוב יותר את ההוצאות שלה, לקחת אחריות על משימות בבית, היא מתאמנת באופן קבוע ועובדת על שיפור התזונה שלה. והכי חשוב מבחינתה – הזוגיות שלה רגועה ושוויונית יותר.
עבור מורן הבית כבר לא מרגיש כמו המקום שבו היא כל הזמן נכשלת.
הפרעת קשב והורות
אביטל, בת 38, פיזיותרפיסטית ואמא לתינוק.
גם עבור אביטל הבית הוא המקום בו היא חשה מתוסכלת. "כשהיינו זוג צעיר הסתדרנו. גם העבודה וגם הבית התנהלו לא רע. אבל מאז שנולד התינוק אני מרגישה שאני כל הזמן מאחור, והפער הולך וגדל".
עבור אביטל הקשיים הגיעו עם ההורות. פתאום נוספו אינספור משימות שלא נגמרות: כביסות, כלים, קניות, הכנת אוכל, סידורים, רופאים וכמובן הטיפול היומיומי בתינוק. היא מרגישה שהיא כל הזמן מגיבה למה שדחוף, אבל אף פעם לא באמת מספיקה את מה שחשוב.
מה חשוב? את זה היא יודעת בוודאות – היא רוצה להיות אמא טובה ונינוחה וליהנות מהאמהות. במקום זה, היא מספרת, היא חסרת סבלנות ורק חושבת על כל המשימות שמחכות לה.
ככל שהעומס גדל, כך היא מרגישה חסרת אונים ומתוסכלת יותר. הפער בין חלום האימהות הרגועה למציאות הולך וגדל.
במקרה של אביטל האימהות הגדילה מאוד את הדרישות מהתפקודים הניהוליים – תכנון, ארגון, תיעדוף, ניהול זמן ומעבר בין עשרות פעולות ומשימות ביום. המערכות שעבדו כשהייתה אחראית רק על עצמה כבר לא הספיקו.
באימון של אביטל לא ניסינו להספיק יותר, אלא התמקדנו בבניית שיגרה יעילה: עבדנו על בניית רצף בוקר שמתאים למשפחה צעירה, על חלוקת אחריות ברורה בין בני הזוג, פיתחנו שיטות והרגלים לניהול הבית, מצאנו זמן קבוע לעצמה ולפעילות גופנית.
היום הבית של אביטל אינו מושלם והיא גם לא שואפת לכך. אבל היא כבר לא מרגישה שהיא בפער עצום. יש לה יותר שליטה ופחות אשמה, והכי חשוב – יש לה יותר זמן ופניות לבלות עם בנה.
עצמאית עם הפרעת קשב
עמליה, בת 43, מעצבת גרפית, נשואה ואם לשלושה.
אחרי שנים כשכירה עמליה סוף סוף הגשימה חלום והפכה לעצמאית.
אבל כמה חודשים אחרי שהקימה את העסק, ההתלהבות התחלפה בתחושת הצפה.
עמליה היא אשת מקצוע מצוינת. היא יצירתית מאוד והלקוחות אוהבים את העבודה שלה. אבל להיות בעלת עסק דרש ממנה כישורים אחרים לגמרי.
עמליה העצמאית קפצה מפרויקט לפרויקט, התקשתה לתעדף, דחתה משימות לרגע האחרון, התקשתה להעריך כמה זמן כל עבודה תיקח, התקשתה לשים גבולות לדרישות הלקוחות, ובסוף עבדה עד שעות הלילה כדי להשלים פערים.
בנוסף, הגבול בין הבית לעבודה כמעט נעלם. היא עבדה על שולחן המטבח, עצרה להכין ארוחת צהריים, הפעילה מכונת כביסה, יצאה להסעה של אחד הילדים, חזרה לענות ללקוח, ושוב נקטעה בגלל הודעה מבית הספר.
"אני כל היום מתזזת, אבל בסוף היום אני מרגישה שלא הספקתי כלום." היא שיתפה בתסכול.
באימון של עמליה עבדנו על ניהול זמן ומשימות: תכנון שבועי, ניהול פרויקטים שיטתי כולל מעקבים והערכת זמנים. אבל עבדנו גם על בניית מסגרת וגבולות: תמחור מסודר, שעות עבודה מוגדרות, מעבר לעבודה מחדר נפרד במקום משולחן המטבח וגם שילוב זמן קבוע לפעילות גופנית ולהתאוששות.
באמצע התהליך עמליה אמרה לי "הבנתי שכשהייתי שכירה, המנהלת שלי לא רק ניהלה את העבודה, היא ניהלה גם את התפקודים הניהוליים שלי. באתי אליך כדי ללמוד סוף סוף לנהל את עצמי".
היום עמליה עדיין עובדת קשה, אבל כבר לא מרגישה שהיא רצה במקום. היא מצליחה להפריד בין הבית לעסק, מסיימת יותר פרויקטים בזמן, מתמחרת כל שלב בעבודתה, מציבה גבולות מול לקוחות, ובעיקר, מרגישה שהיא סוף סוף מנהלת את העסק שלה, במקום שהעסק ינהל אותה.
איך מתמודדים עם הפרעת קשב במבוגרים?
הפרעת קשב, כפי שראינו בסיפורי המתאמנים, קיימת ובולטת בחיי המבוגרים ככל שהם הופכים מורכבים, עמוסים ומלאי אחריות יותר ויותר.
באימון למבוגרים עם הפרעת קשב אנחנו עובדים בשלושה מישורים, ומחפשים בכל אחד מהם את הדרך שמתאימה למתאמן.
אנחנו מחזקים את המנהל הפנימי:
עובדים על התפקוד היומיומי ובונים הרגלים, שיטות וכלים. אלו עוזרים לתכנן, לתעדף, להתחיל משימות, להתמיד, לנהל זמן וליצור סדר. המטרה אינה לעבוד כמו מישהו שאין לו הפרעת קשב, אלא להבין איך מתאים לי, למתאמן הספציפי, לעבוד.
אנחנו עובדים עם מה שקורה בפנים:
שנים של דחיינות, שכחה, איחורים או תחושה של "למה אני לא מצליח לעשות את זה כמו כולם?" משאירות פעמים רבות חותם. מבוגרים רבים עם הפרעת קשב מפתחים עם השנים שיח פנימי ביקורתי ואמונות שמגבילות אותם. באימון נזהה את המחשבות שמעכבות אותנו ונעבוד על שיח פנימי חיובי, גמיש ומקדם יותר.
אנחנו דואגים לבסיס שמאפשר לנו לתפקד:
קשה לנהל קשב, רגשות ומשימות כשהסוללה שלנו ריקה. שינה, ספורט, תזונה וניהול סטרס הם הבסיס לתפקוד טוב. נבדוק מה ממלא את הסוללה שלנו, מה מרוקן אותה ואיך בונים שגרה שלוקחת גם את הצרכים האלה בחשבון.
חשוב לי לומר כי אין דרך אחת נכונה להתמודד עם הפרעת קשב. חלק משמעותי מהתהליך הוא להכיר טוב יותר את דפוסי הקשב והתפקוד שלנו – מה עוזר לנו, מה מקשה עלינו ואילו פתרונות באמת עובדים עבורנו.
ובסופו של דבר, גם אם הפרעת קשב לא נעלמת כשמתבגרים, הדרך שבה אנחנו חיים איתה יכולה להשתנות. בכל גיל אפשר לרכוש מיומנויות, לבנות הרגלים שמתאימים לנו, להגיע להישגים ולשפר את התפקוד ואת איכות החיים.
אנחנו לא צריכים להפוך למישהו אחר. אנחנו רק צריכים ללמוד לנהל טוב יותר את מי שאנחנו.
לקריאה נוספת על התהליך: אימון אישי להפרעת קשב וריכוז
