העננים זזים מעל עמק יזרעאל,
כל כמה דקות המראה משתנה,
כל כמה שבועות צבעי השדות משתנים.
"זה לא אותו העמק" כמאמר השיר.
גם אנחנו כל הזמן משתנים.
אני לא אותה ענבל כל הזמן.
אבל אנחנו נאחזים,
במי שהחלטנו פעם שאנחנו,
במה שהחלטנו פעם שאנחנו טובים בו,
במה שהחלטנו פעם שאנחנו גרועים בו.
אנחנו משתנים כל הזמן,
אבל מתעקשים לטעון שאנחנו קבועים:
אני גרועה בזה, אני ביישנית, אני חייבת מתוק אחרי ארוחה.
ואולי,
לפעמים אני גרועה בזה ולפעמים מצליחה?
לפעמים אני בישנית ולפעמים לא?
לפעמיים אני חייבת מתוק ולפעמים לא?
ההאחזות הזאת יוצרת תסכול.
אנחנו משתנים כל הזמן,
אנחנו לא 100% משהו כל הזמן,
לפעמים אנחנו חצי,
לפעמים מאה,
לפעמים אפס.
בואו ננסה לקבל את עצמנו ככה – אנחנו כל הזמן משתנים.
<< בתמונה עמק יזרעאל, תצפית מהר הקפיצה >>
