איך לחשוב בצורה חיובית? איך להיות יותר אופטימיים ולמה זה כדאי לנו? פוסט אופטימי במיוחד.
אופטימיות.
אנשים אופטימיים פוגשים בחייהם אירועים שליליים בדיוק באותה מידה כמו אנשים פסימיים.
בדיוק אותו דבר.
אבל האופטימיים ממשיכים להיות אופטימיים והפסימיים ממשיכים להיות פסימיים.
מה קורה שם? איך זה ששני אנשים פוגשים את אותו אירוע ומגיבים אליו בצורה כל כך שונה?
זה הזמן להודות שאני פסימית.
או יותר מדויק – הייתי.
תמיד ראיתי את "למה זה לא יצליח" ולכן פעמים רבות נמנעתי מעשייה "כי אין טעם".
בפעמים אחרות החלטתי שאין לי יכולות מתאימות – "אני לא כזאת" וויתרתי מראש על הניסיון.
מתישהו, כשהתבגרתי, התחלתי להעיז ולנסות יותר, גיליתי שהדברים אינם שחור ולבן – אני רק כזאת או אחרת – אלא שלרוב אני איפשהו באמצע ושיש לי את היכולת, במעשים שלי, להזיז אותם ימינה ושמאלה על הסקאלה של האפורים.
אני זוכרת שממש החלטתי להלחם במחשבה "אוף, כל הזמן קורים לי דברים מבאסים" ולהחליף אותה במחשבה "שוב דבר מבאס, אבל בקרוב הוא יעבור". עבורי זה היה שינוי אמיתי ורק תחילת הדרך לשינוי עמוק יותר בראיית החיים שלי.
אז מה יש שם בהבדל בין האופטימיים לפסימיים כששניהם נתקלים באותו אירוע חיים? מה מקור ההבדל בתגובות, במחשבות?
והנה התשובה שמגיעה מספרו של פרופ' מרטין סליגמן "אושר אמיתי" (אותו פרופ' שהציג לעולם את תחום הפסיכולוגיה החיובית) – השוני הוא בסוג ההסבר אותו נותנים האנשים לאירועים שקורים להם.
אנשים בעלי חשיבה אופטימית מוצאים סיבות זמניות וספציפיות לחוויות רעות. הסיבה להופעת אירועים שליליים בחייהם נתפסת כייחודית וחד פעמית.
זוכרים שעברתי לחשוב שהדברים המבאסים תיכף יעברו? זו ראייה זמנית, הבנה שהדברים יחלפו ולא ישארו כאן להטריד אותנו לאורך זמן. נכון הרגשתי כסטודנטית שקשה לי עכשיו והחיים שלי עמוסים והעבודה שלי מבאסת אבל גם ידעתי שהיי, עוד מעט אסיים ללמוד, הלחץ ירד ואמצא עבודה חדשה (וכמובן שככה באמת היה).
אנשים בעלי חשיבה פסימית תולים את הקשיים שלהם בסיבות שהן קבועות ונרחבות – הם מוצאים קו מקשר בין אירוע שלילי חדש לבין אירועים שקרו להם בעבר ויוצרים חוק – זה תמיד קורה לי, אני תמיד נכשל, אני לא טוב בזה. הם גם מרחיבים את האירוע הספציפי לתחומי חיים אחרים כדוגמת – לא התקבלתי לעבודה=אני לא מרשים=בגלל זה אין לי בת זוג. וכך אירועים שוליים מתפשטים בחייהם כמו כתם צבע וצובעים עוד ועוד אזורים. אירועים שוליים הופכים לקטסטרופות. וכשהכתם הוא כה נרחב, כה גדול, אז שווה לוותר, לעזוב, לפרוש, אין בשביל מה להתאמץ, זה בטון….
הנה דוגמה להבדל –
אופטימיסט יאמר – לא התקבלתי לעבודה כי לא התכוננתי לראיון ולכן לא הרשמתי. פעם הבאה אבוא מוכן.
האמירה אינה נחרצת, אינה סופנית ויש ביכולתו להשפיע על העתיד, הוא מאמין ביכולתו להשתפר.
פסימיסט יגיד – לא התקבלתי לעבודה כי אני גרוע בראיונות, אני לא יודע להרשים, אני לא וורבלי, בגלל זה אני לא מתקדם כבר הרבה זמן.
יש כאן החלטה שאני כזה וזהו, זה לא ניתן לשינוי וכך יהיה מעתה והלאה, אין לי יכולת להתגבר על הבעיה או להתקדם בתחום.
אותו אירוע ורק הפרשנות שונה לגמרי, אחת מובילה לעשייה והשנייה לתקיעות.
זיהיתם מי אתם יותר? יותר חיובים או יותר שליליים?
גם אם אתם יותר פסימיסטיים יש לי חדשות טובות עבורכם (ולא, לא יבואו אחריהן חדשות רעות, תנשמו) –
פרופ' מרטין סליגמן מצא כי אופטימיות היא נרכשת. כלומר, ניתן לתרגל ולהגביר חשיבה חיובית בחיינו!
אנחנו יכולים (בדיוק כמו שאני עשיתי) להתאמן על המחשבות שלנו, על הדרך בה אנו מפרשים את האירועים.
כלומר נלמד לזהות מתי אנחנו מסתכלים על ארועים שקורים לנו, על תכונות אופי שלנו כקבועיים בחיינו, ככאלו שחותכים תחומים רבים בעולמנו.
ואז כשזיהינו את המחשבות – ננסה להתווכח איתן, לחפש דוגמאות הפוכות לכך שהארועים או התכונות הללו הם בעצם זמניים וספציפיים.
בספרו פרופ' סליגמן מסביר שכדאי מאוד לתרגל אופטימיות. למה?
כי אופטימיות מנבאת שביעות רצון חיובית מהחיים ואפילו אריכות ימים! הוא הראה כי פסימיים סובלים יותר מדיכאון וחרדה בעוד אופטימיים משיגים ציונים גבוהים יותר, מתמידים יותר בלימודים ובמקומות עבודה ומרוצים יותר מחיי הנישואים שלהם.
שווה, לא?
אז קבלו כמה עצות פשוטות לתרגול אופטימיות:
מתחילים לתרגל אופטימיות
| הימנעו מדטרמיניזם בסגנון "מה שהיה הוא שיהיה". העולם משתנה, אתם משתנים, תהיו פתוחים לאפשרות הזאת.
| פרקו אמונות בטון לגבי עצמכם – אתם תמיד נכשלים בראיונות עבודה? באמת, תמיד? ומה עם הפעמים בהן הצלחתם? מה תרם לכך?
| השתמשו במודל לחקירה ולוויכוח עם הפרשנות שאתם נותנים לאירועים (כדוגמת מודל אפר"ת) – אל תישארו עם ההסבר המיידי והשלילי שעולה לכם לראש לאחר חוויה מבאסת אלא חיקרו ומצאו כמה שיותר הסברים אפשריים ובחרו אחד אופטימי ונקודתי יותר.
מתקשים? חשבו מה חבר היה אומר לכם או ממש שבו עם חבר ובקשו ממנו לשמוע את דעתו על האירוע (חבר אופטימי, כן?).
| תרגלו מיינדפולנס וחמלה עצמית – חקרו את החוויה ותנו לה לחלוף הלאה, אל תתקעו עליה, אל תכעסו על עצמכם ותחזרו שוב ושוב בעיני רוחכם על כישלונכם הגדול והנורא. בחרו לא להישאר בהלקאה העצמית ולא לצרף את האירוע לרשימת ההוכחות שאתם לא משהו. קורה,טועים, טעינו, זה אנושי, אנחנו בסדר גמור.
| הסיקו מסקנות והמשיכו הלאה – נכון, לא הצלחתי, פישלתי. חשבו מה תוכלו ללמוד מההתנסות לפעם הבאה. שמרו את הלקח ושכחו מהאירוע עצמו.
זה בדיוק מה שעושים הורים ומנהלים רבים בגישה פרואקטיבית – לא מחפשים מי אשם, מחפשים איך הארוע לא יחזרו על עצמו שוב. במקום אשמה התמקדו בלמידה.
| ביחרו לקחת שליטה על סיטואציות בחייכם, תמיד תשאלו – מה כן אפשרי? מה כן ניתן לעשות? מה עוד אני יכולה לעשות?
| הכירו תודה – זהו את הדברים החיוביים בחייכם והתענגו עליהם. במקום להתמקד באין – התמקדו ביש.
| אמצו לכם חברים אופטימיים ותהנו מהחיוביות שהם משרים סביבם.
אז בנימה אופטימית זו נפרד, אנחנו (כולל אני) יכולים להיות אופטימיים יותר, זה משתלם וזה כייף ויש לזה המון רווחים.
תתחילו לתרגל. תגידו כן לאופטימיות.
בהצלחה! ענבל דויטש – מאמנת אישית
רוצה לקרוא פוסטים נוספים בנושא?
5 תרגילים להגברת האושר
להנות מהדברים הקטנים
הרגלי אושר לשנה החדשה
