ALL YOU NEED IS LESS
לא יודעת מתי נובמבר הפך לחודש הקניות הגדול, כנראה שפיספתי את זה בשנים הראשונות, אבל עכשיו כבר אי אפשר לפספס יותר, בכל אתר קופצות פרסומות שסופרות לאחור לקראת הנחות ענק שיתחילו ממש עוד רגע / יום / שבוע. לא כדאי לפספס!
אני לא קונה הרבה, אף פעם לא הייתי חובבת קניות גדולה אבל תמיד קניתי: קניתי חמש במאה, קניתי בחמש מאות כי משלמים רק שלוש מאות, קניתי כי כזו חולצה שחורה בדיוק אין לי, קניתי כי מחבת מהסוג הזה לא הייתה לי, קניתי כי קערת הסלט הזו מאוד יפה.
קניתי.
עד שהפסקתי.
זה לא קרה ביום וזה לא קרה ביומיים, אבל לאט לאט התחילה לחלחל בי ההרגשה שיש לי מספיק. שיש לי מספיק קערות ואני אסתדר בלי זו היפה.
שיש לי מספיק חולצות שחורות, באמת שאין לי צורך בעוד אחת כדי שתעבה את הערמה.
שיש לי מספיק מחבתות, בגדים לילדות, משחקי קופסא לילדות, ברביות, בובות בד, חומרי יצירה לילדות. מספיק ספרים, צעיפים, תיקים ונעליים, וגרביונים, משום מה היו לי המון גרביונים.
והרגשתי שככל שאני קונה יותר אני שמחה פחות, שהקניות מעיקות עלי, שהארונות המלאים מכבידים יותר.
רציתי קליל, רציתי פחות.
הרגשתי שמה שכבר יש לי זה מספיק ואפילו, לפעמים – יותר מידי.
והתחלתי לקנות פחות ולמסור יותר.
יש לי מספיק.
המשפט הזה חזר שוב ושוב בשייח שלי עם עצמי ואחר כך גם עם רפי ועם הבנות – יש לי מספיק.
המשפט הזה גרם לי להרגיש טוב, כי אם יש לי מספיק אז לא חסר לי. אם לא חסר לי אז אני מרוצה.
וזה לא שהפסקתי לקנות,
אבל לאט לאט התחלתי לשאול את עצמי שאלות לפני שקניתי:
האם באמת אשתמש בפריט הזה?
האם אני באמת צריכה אותו?
האם הוא מסב לי שמחה?
וכשהתשובות היו שליליות ויתרתי על הרכישה, הרגשתי שהיא מיותרת עבורי.
רוצה ללמוד עוד? יש לי ניוזלטר בנושא אושר, חשיבה חיובית, אימון ומיינדפולנס
עכשיו, כשאני כותבת את השורות האלה הבנתי שבמהלך השנים אספתי חוקים שמדריכים אותי בקנייה. אני שמחה לשתף אותם פה –
קבלו את עשרת הדיברות שלי לקניות מודעות:
1 | אני לא קונה אם זה לשימוש חד פעמי.
2 | אני לא קונה אם זה לשימוש לעיתים רחוקות בלבד.
3 | אני לא קונה אם המוצר לא איכותי ולא יחזיק מעמד לאורך זמן.
4 | אני לא קונה אם יש לי מוצר אחר שמיועד לאותו שימוש / פעולה.
5 | אני לא קונה אם יש לי מוצר דומה שעדין עובד.
6 | אני לא קונה מוצרים לשימוש ספציפי ונקודתי ביותר (מאחסן בננה למשל).
7 | אני לא קונה אם אפשר ללוות את זה מחברים.
8 | אני לא קונה אם אני לא בטוחה או מהססת (מקסימום אחזור מאוחר יותר).
9 | אני לא קונה אם זה לא משמח אותי או אם אני מרגישה שאני מתפשרת.
10 | אני לא קונה "כי לכולם יש כזה עכשיו" – מוצרים אופנתיים בעלי "תפוגה" קצרה.
אלה העשרה שלי.
וזה לא שהפסקתי לקנות.
אני עדין קונה, אבל בצורה מדוייקת יותר עבורי.
אני כמעט ולא קונה באופן אימפולסיבי, אני מתכננת את הקניות שלי, מתלבטת לגביהן, חושבת עליהן.
גיליתי שכשאני מדייקת לעצמי את הקניות אני כמעט תמיד שמחה ומרוצה מהרכישות שלי. נדיר שאני מתחרטת ומרגישה שסתם בזבזתי כסף.
אגב, עם הזמן למדתי להגיד לא גם לדברים בחינם ולפעמים גם למתנות, אם הם לא עוברים את הסינון של שימושי לי או משמח אותי.
אני לא נזירת קניות, אני קונה, אבל אני קונה פחות, מנסה לקנות איכותי יותר שיחזיק לאורך זמן, מנסה לקנות ישראלי, מקומי, מספקים קטנים, באזור שלי. וגם כמובן יד שנייה.
ברור שאני רוצה ואוהבת בגדים יפים וכלים יפים אבל פחות. בכמות סבירה. כשזה לא עמוס ודחוס, כשזה נעים לי בעין ומאוורר לי בארון.
אני מנסה. אני לא תמיד מצליחה.
אבל אני ממשיכה לעבוד על זה.
ממשיכה לשאוף שהקניות שלי ישמחו אותי יותר ויותר.
כי כשאני קונה מעט ומדוייק כל קנייה היא שמחה.
ותוצר חיובי נוסף של הגישה הזו הוא שהיום, כשנשברת לי קערה בבית, או מתקלקל קומקום, אני דווקא שמחה! לפעמים אני שמחה כי התפנה לי מקום במגירה ולפעמים אני שמחה כי סוף סוף יש לי צידוק לקנות אחד חדש (:
וזו חדוות קניות בריאה!
#מתרגלתאושר. מה למדתי?
| צמחים הם הקנייה הכי אמפולסיבית שלי אבל גם זו שמעולם לא התחרטתי עליה.
| אם האושר שלי לא נמצא בקניות אז איפה הוא? בחוויות. אני כן קונה בילויים, קורסים, טיולים, חוגים, אומנות ותרבות, סדנאות והרצאות (לא את כולם ביחד כמובן).
| ארונות מרווחים זה שמחה. מגירה שהתפנתה במלואה זו חווית הצלחה.
| להצליח לראות את הדופן הפנימית של המקרר זה משמח במיוחד.
| בשורה התחתונה – אני קונה מה שמשמש אותי ומה שמשמח אותי.
מה היחס שלכם לקניות? מוזמנים לספר לי כאן או בפרטי.
ענבל דויטש – מאמנת אישית ומתרגלת אושר
